לידיעה, בהמשך הדף יש תמלול מלא של השיחה שעמית ערך עם הראל.
הראל משלב עולמות: עסקים, השקעות, תרגול רוחני ותכנון פיננסי ללקוחות.
הראל ניהל שנים רבות עסק מצליח בתחום היהלומים ובשנים האחרונות עבר לעזור למשפחות לעשות תכנון פיננסי.
הוא מאמין שלא צריך ללכת לאיבוד כדי לפתוח מפה,
כלומר אם נתכנן את צעדינו הכלכליים, נגיע לאן שנרצה.
היתה שיחה מרתקת, שנעה קצת בין חומר לרוח אבל בעיקר פרקטית עם דוגמאות מהחיים לשאלות בתחום הפיננסי.
בין הנושאים עליהם דיברנו:
• איך מקבלים החלטה לעשות שינוי מקצועי משמעותי
• מה הקשר בין תכנית עסקית לעסק ותכנית עסקית למשפחה
• חוויות החיים – איך שוזרים בתהליך התכנון
• חשיבות פיזור נכסי השקעה
• להשקיע בשוק ההון או בנדל"ן?
• למי מתאים מינוף כסף?
• איך לחנך פיננסית את הילדים
• דוגמאות לתכנון פיננסי
• 3 טיפים פרקטיים לחיים
אתר האינטנרט של הראל, להעמקת ההכרות איתו: https://www.koldanh.co.il
קהילת כסף והשקעות בפייסבוק: https://bit.ly/3GGBT2c
ערוץ היוטיוב של עמית בו סרטונים רבים בעולם הכסף וההשקעות: https://bit.ly/2Kt99Ci
*** כל הנאמר בפרק הוא למטרות לימודיות בלבד ואינו מהווה המלצות השקעה. כל השוקל להשקיע חייב להתייעץ עם יועץ מוסמך. אינני יועץ השקעות או יועץ פנסיוני מוסמך והפרק נועד להסבר בלבד.
תמלול הפרק:
פרק 68 – עמית עשת – הראל קולדן
עמית: שלום לכולם, זה עמית, תודה שבחרתם להאזין לנו היום, היום האורח שלי הוא הראל קולדן, שלום הראל.
הראל: אהלן עמית, תודה שהזמנת אותי.
עמית: תודה שאתה מארח אותי, אני במודיעין. הראל הוא מתכננן פיננסי, איש עסקים, משקיע ומתרגל רוחני, ורגע לפני שנתחיל אני רוצה להגיד לכם תודה, שוב, על הזמן שאתם מאזינים לנו, על התגובות, אני מידי פעם מקבל פידבקים מאנשים ששמעו על הפודקאסט מחברים, אז תודה ותמשיכו לספר לחברים, ואני מזכיר שיש לי ערוץ יוטיוב שהוא, כל שבוע אני שם שמה סרטון חדש, עם כתוביות גם, שתוכלו בעבודה לראות, ואני מזמים אתכם להכיר אותו ולעשות subscribe, תעשו ביוטיוב עמית עשת ותגיעו אליו.
נעבור לפרק שבו כמובן נדבר על תכנון פיננסי, אבל לא רק. אז מי זה הראל? הראל הוא בן 48, הוא איש עסקים עצמאי מתחום היהלומים, שעשה שינוי כיוון לעולמות חינוך וייעוץ פיננסי, יש לו ניסיון בהשקעות מגוונות, מסטארט-אפים דרך נדל"ן על סוגיו השונים ועד שוק ההון, והבהרה מה שנקרא וגילוי נאות, זה שכל מה שהראל ואני נגיד היום זה לצורכי לימוד בלבד, אנחנו לא ממליצים על השקעות, אנחנו לא ממליצים על שום ביצוע פעולה פיננסית כזו או אחרת על סמך מה שנגיד, אנחנו רוצים לתת מהידע שלנו, מהחוויות האישיות שלנו, ועליכם להתייעץ עם גורם מקצועי במידת הצורך. אז אני רוצה להתחיל, הראל, ואני מזכיר למאזינים שלא מכירים אולי, שמרואיין לא רואה את השאלות, אז הוא במתח כמוכם, וגם אין עריכה, מה שיצא לנו היום ויהיה אחלה פרק. יש משפט שאתה מאמין בו שאומר "אם יש את הגישה הנכונה, זה לא קשה, שתהיה הגישה הנכונה, זה מה שקשה". תסביר לנו בבקשה מה תה מתכוון בזה.
הראל: טוב, אז זרקת אותי ישר למים העמוקים,
עמית: מאוד, בכוונה. אמרתי לך שמראש שאיתך זה יהיה קצת שונה.
הראל: טוב, אז קודם כל לא אני המצאתי את המשפט הזה, פשוט לקחתי אותו, הוא משפט אחד מתוך ספר, אני לא יודע מי מהמאזינים מכיר, אבל בתקופה שטיילתי בהודו, אז הספר הזה עבר ידיים, זה "זן ואומנות אחזקת האופנוע", ומתואר שם איזשהו מסע בין אבא לבן, ובסופו, מסע של אבא עם בן, והאבא לאורך כל המסע מנסה ללמד את הילד ולהראות לו משהו מהגישה הלא סטנדרטית של החיים שלו, ויש שם איזה תהליך התקרבות שהוא באמת מרתק, ובסופו של דבר כאילו נופל איזה אסימון לילד, שהוא צעיר, בן 10 וקצת, והוא אומר לאבא אבא, אתה חושב שאני אצליח? כאילו להיות כמוך? בחיים, כאילו לצלוח את החיים, כי פתאום הוא מבין את גודל האתגר, והאבא אומר לו תשמע, אם יהיה לך את הגישה הנכונה, אז זה לא קשה, אבל שתהיה לך, על זה צריך לעבוד כל החיים, זה קשה. ואני לוקח את המשפט הזה, קודם כל המשפט הזה ליווה אותי לאורך החיים, כי באמת אנחנו כל הזמן מפענחים לעצמנו את הדרך שלנו, ואני חושב שהבאתי את זה לתכנון הפיננסי כי הרבה פעמים יש איזה תחושה כאילו אני צריך למצוא את העסקה הגדולה הבאה, אני צריך למצוא את ה-, לעשות את הדברים נכון, ואז אני כאילו אצא לחופש כלכלי, אהיה מאושר, הכול יסתדר, ובעצם זה לא עובד ככה, החיים הם הרבה מאוד צעדים, והרבה מאוד צעדים, מה שנקרא מובטח שמידי פעם נטעה בדרך, מובטח שיקרו דברים שלא תיכננו, ואני חושב שאם יש לנו את הגישה הנכונה לחיים ולחיים הפיננסים, אז פתאום כל התשובות וכל הדילמות הקטנות מתבהרות תוך כדי תנועה, זאת אומרת זה קצת כמו ללמוד ניווט פיננסי, זאת אומרת זה לא שעכשיו יתנו לי מפה והמפה הזאת מדויקת עד לרמת הצעד, אבל אם אני אלמד את הדרך לנווט, או אם אני אלמד את הגישה הנכונה, זה מה שאני מנסה להביא לשולחן, בעצם לאמץ את הגישה הנכונה, אבל פה גם צריך להגיד מה זה ה-נכונה, כאילו יש את הדבר הזה, "הגישה הנכונה",
עמית: לא, לי מאוד מפריע המילה "נכונה", כי אני מרגיש,
הראל: יופי, אז פה צריך לעשות "נכונה בשבילי",
עמית: או,
הראל: כי אני צריך למצוא את הגישה הנכונה בשבילי, ואז אני גם אהיה יותר סלחן לעצמי על טעויות שאני עושה בדרך, וגם אני אהיה שלם יותר עם הדרך שבה אני הולך, שהיא בטוח תהיה שונה מהדרך שהולכים לידי אנשים, אבל זה מה שהיה נכון בשבילי, אני אגיד, יש אנשים שהולכים בדרך מסוימת, יש אנשים שבוחרים, לא יודע מה, לגור בבית שלהם או לא לגור בבית שלהם,
עמית: אנחנו נדבר על זה יותר מאוחר.
הראל: כן, אוקיי, אז אמרתי, אתה זורק אותי למים, הכול קשור בהכול.
עמית: בכוונה, כי באמת אני כל הרצאה, כל קורס, כל ייעוץ אישי, אני מתחיל בד"כ ואני אומר בכסף אין נכון או לא נכון, ויש בזה יתרון וחיסרון. היתרון, שכל אחד יכול לבחור, החיסרון, שאין פתרון בי"ס, אי אפשר להגיד תעשה ככה ויהיה מושלם.
הראל: אז אני אקח את זה לעוד מקום, מה אני כל כך אוהב בעבודה שלי, כן? בסוף אנחנו עוסקים בכסף, כסף עוסק במספרים, מספרים קשורים במתמטיקה, ולכאורה אפשר למצוא, מה שנקרא לפתור את הסודוקו הזה, כן? של הפיננסים המשפחתיים, אבל לא, מה שבאמת מרתק בעיני, זה שצריך לפתור את זה בדרך שונה עבור כל משפחה, כי לכל משפחה, עם המטען הרגשי, ואגב, אני אומר משפחה כאילו זה גוף אחד, אבל משפחה מורכבת משני בני זוג, וכל אחד גדל בדרך אחרת, אז האתגר האמיתי הוא להתאים תכנית פיננסית לאנשים, ולא להתאים אנשים לתכנית פיננסית שמוכנה מהמגירה. אז כל פעם מחדש לברר מי האנשים שמולי, לנסות לחשוב מה יתאים להם ולא יתאים להם גם בשלבים הבאים של התכנית, כי הם צריכים, בסוף עם תכנית, זה מגניב, אבל אז הם צריכים לחיות אותה לאורך 20 השנים הקרובות, אז אם הפלתי עליהם משהו, הם יכולים מאוד להתרגש מפאר היצירה, אבל בסוף הם צריכים לחיות אותה לאורך 20 שנים, ואם זה לא מתאים, אז הם לא יחיו אותה, זה כמו הספורט הלא מתאים, אז לא נתמיד בו, הדיאטה הלא נכונה, לא נתמיד בה, וכך הלאה, כמו את הדוגמאות לאן שתירצו.
עמית: מעולה, מעולה. אז באמת צללנו כאילו לסוף, אבל אני רוצה עכשיו לחזור קצת להתחלה, אתה עשית עסקים חובקי עולם בתחום היהלומים, חברה משפחתית, ומה שלא טריוויאלי, שאני אשמח אם תספר לנו קצת איך הגעת בעצם מעיסוק ביהלומים, עסקים בכל היבשות, ללוות משפחות ואנשים וללמד חינוך פיננסי.
הראל: לא היה שם "גרנד מאסטר פלן" שהלכתי לפיו, וגם צריך להגיד לא היה משבר גיל ה-40 או גיל ה-45, ששם עשיתי את השינוי הגדול. קודם כל נדבר רגע על העסק, על ענף היהלומים, ומה שהביא אותו לעשות את השינוי, אני מאוד מאוד אהבתי את העבודה שלי, גם נהניתי להרוויח שם כסף, והרווחתי שם לא מעט, וגם מאוד מאוד אהבתי את העבודה בפועל, ואני תמיד אומר שאם לא היה שינוי כזה גדול בענף ובמבנה העסק שלי, הייתי יכול למות יהלומן מאושר, זאת אומרת זה לא נבע, השינוי לא נבע מרצון להפסיק לעשות את מה שעשיתי עד אותו יום, אבל ענף היהלומים הוא ענף שהוא קצת בועה שונה מעסקים אחרים, זה ענף שמגלגל הרבה מאוד כסף, ברמות סיכון מאוד מאוד גבוהות, של איש עסקים מהשורה, נשמעים חסרי כל פרופורציה וחסרי כל היגיון, אבל מי שצמח לתוך זה, אז איכשהו זה נראה כמו המים הרגילים לשחות בהם, וחייתי בתוך העולם הזה טוב מאוד, באמת ניהלתי עסק, עבדתי ברוסיה, קניתי שם גלם ישירות מחברות ממשלתיות רוסיות, היה לי מפעלים ברוסיה, שהייתי בשותפות איתם או בבעלות, וניהלתי שם ייצור, כולל עובדים, כולל מערכות, המלוטש הגיע לארץ וחלק שווק בבורסה ברמת גן וחלק שווק לחו"ל, בעיקר למזרח הרחוק, וכל הדבר הזה, ברמה לוגיסטית הוא מאוד מאוד קל לעשות כשאתה בפנים, אבל הוא באמת עובד ברמת מינוף מאוד מאוד גבוהה, והנה, הראל הקטן מכפר האורנים, שמנהל עסק בין משרד בטייוואן לשותפויות בהונג קונג, לשותפות עם הממשלה הרוסית, אז אתם מבינים שזה עסק שהעולם שטוח עבורו, אוקיי? ולכן גם התחרות היא עם כל העולם. עכשיו כשיש רגולציה ישראלית על הבנקים ועל מתן אשראים, וזה כאילו שלנו שמים שלשלאות ברגליים ולהודים נותנים אופנוע ואומרים אתם עכשיו צריכים להילחם באותה תחרות ריצה, ואיך להגיד? בשלב מסוים העסק השתנה בצורה כזאת שהניהול סיכון-סיכוי כבר לא מצא חן בעיני. עכשיו לא הפסדתי שם כסף, זאת אומרת אני יכול לומר שיכולתי לצאת ברגעים שבהם היה לי יותר, אבל זה לא נבע, השינוי לא נבע ממקום של הכרח לצאת ממנו, אלא רק ממקום של בחירה חופשית שאומרת כדי להישאר בעסק וכדי להרוויח כמו שאני רגיל להרוויח וחושב שצריך להרוויח ברמת הסיכון הזאת, צריך לעשות שינוי, וכשהסתכלתי מה השינוי הזה, אמרתי וואלה, לא רוצה לעשות אותו, גדול מידי על התא הכלכלי המשפחתי שלי, וזה עוד משהו שאני לוקח מהניסיון חיים שלי ואני מביא למשפחות, שבעצם אני מבקש מהלקוחות שלי סוג של פיצול אישיות – יש את הניהול של הכסף הגדול, ההון שלנו, ההון שבהשקעות, תנודתיות, סיכונים וכאלה, ויש את הללכת לסופר ואיך אני קונה אוכל, כסף קטן לחלוטין, ובאמת אנחנו צריכים להיות עם מן פיצול אישיות. עכשיו כתוצאה מהמקום העסקי שממנו צמחתי, תרגלתי יום-יום, טוב מאוד, את פיצול האישיות הזה – חלוקת הון של כסף גדול, ניהול סיכונים, חייבים לי הרבה כסף, אני חייב הרבה כסף, וניהול פיננסי משפחתי, קטן, עם אחריות לתא הכלכלי, וכשהבנתי שאני לא רוצה לעשות את זה יותר ולא רוצה לעמוד בתנאים האלה יותר, אמרתי אוקיי, לא עשיתי את זה ביום אחד כמובן, אבל הנמכתי, התחלתי להנמיך את האש על ענף היהלומים, ושאלתי את השאלה הגדולה מכולן – מה אני אעשה כשאני אהיה גדול. עכשיו מה אני יודע לעשות? אני איש עסקים לא רע בכלל, אני יודע להעריך סיכונים, אני יודע להעריך חברות, לאורך התקופה כיהלומן גם הייתי עסוק בכל מיני השקעות, אם זה שוק ההון, אם זה נדל"ן, אם זה שותפויות, אם זה בחינה של סטארט-אפים כאלה או אחרים, עשיתי הרבה טעויות בדרך לאורך החיים של ההשקעות שלי, ואמרתי אוקיי, אני יודע לנהל עסקים, אבל מה אני אעשה כשאני אהיה גדול? אני אפתח עוד עסק? אני אהיה מנכ"ל של איזה חברה? באמת לא ידעתי, יצאתי לעולם ואמרתי מעניין מה יקרה, והמעניין מה יקרה הזה הפתיע אותי, ובדרך לא דרך גיליתי שקיים דבר כזה ייעוץ כלכלי, גיליתי שזה, וקצת כמו פרק ב' אולי בחיים אישיים, לשמחתי אני עדיין בפרק א' שלי ומקווה, אשתי האהובה, אם תשמעי את הפודקאסט, מקווה להישאר איתך תמיד, אבל אהבה ממבט ראשון, ואהבה ממבט ראשון הזה לתכנון פיננסי ולייעוץ כלכלי, אני היום, בדיעבד, יודע לשים את האצבע על כמה דברים. אחד, זה שאני עדיין עוסק בכסף, בדברים שאני מכיר, וזה עולמות שאני מהר מאוד יודע להפריד את המוץ מהתבן, מאוד מיומן בזה, אז אני עוסק בעולמות שלי. שתיים, שאם בעולם הקודם שלי שיחקתי בכסף רק עם עצמי, יש לי יותר כסף, יש לי פחות כסף, את העולם זה לא מעניין, פה פתאום אני עושה פעולות ואני משפיע על חיים של אנשים, אז אני עדיין פעיל בעולם, עדיין בעולמות שלי, וכל משפחה, כל זוג, כל בנאדם פרטי שאני נוגע בו, יוצא שונה מהתהליך איתי.
עמית: אז אני רוצה רגע לשאול אותך בנקודה הזאת, תן לי בבקשה את ההגדרה שלך, שהיא גם שונה מאחד לשני, מה זה תכנון פיננסי.
הראל: אולי לקחת את התהליך הכלכלי, בעצם לא משנה אם אנחנו שכירים או עצמאים, כן, הוא באמת מתקיל אותי פה עם השאלות, אז אני חושב תוך כדי תנועה,
עמית: זה בסדר, תחשוב תוך כדי,
הראל: כן, סילחו לי מאזינים. אני חושב שבין אם אנחנו שכירים ובין אם אנחנו עצמאים בעבודה, בין אם אנחנו מנהלים עסקים גדולים או עסק קטן, ביחידה הפיננסית המשפחתית שלנו, אנחנו עצמאים, זאת אומרת אין לנו ברירה, אלא להחליט החלטות ולנהל עסק, וזה עסק משפחתי, והעסק הזה מגלגל הרבה יותר כסף ממה שאנשים נוהגים לחשוב, זאת אומרת אם אני לוקח יחידה פיננסית שמרגע שאני הופך להיות עצמאי, נגיד גיל 25 או 30, אני מתכוון לחיות פה עד גיל 90, אז יש לי 60 שנים להחיות עסק משפחתי, אישי, שצריך להיות עם הראש מעל המים לאורך כל התקופה, לא יכול לצלול, להבדיל מעסקים שאפשר לפתוח-לסגור, ואני חושב שאם לוקחים את הדבר הזה והופכים אותו למודע יותר, הופכים אותו למתוכנן יותר, שמים על השולחן כל מיני אפשרויות ובוחרים, אז יקרו שני דברים. אחד, כנראה שיהיה לנו יותר כסף וכנראה שנוכל להגיע יותר גבוה מאיפה שהיינו עושים את זה באופן אינטואיטיבי, ושתיים, אולי נעשה את זה באופן יותר מותאם אלינו אישית, ואז גם נעבור את החיים האלה על מי מנוחות, זאת אומרת אם יש לי משהו שאני מאחל לאנשים, זה לא כמות הכסף שהם ירוויחו בחיים, אלא הנחת שבו הם ירוויחו אותו ויתנהלו איתו.
עמית: אני הייתי מוסיף על זה גם נקודה שחשובה להרבה מאוד, מי שכבר הורה, זה גם לראות איך עוזרים, דואגים, ברמה מסוימת, כל אחד מה שהוא יכול, לדורות הבאים, מה שנקרא הילדים שלנו, אולי ללימודים האקדמיים, אולי לחתונה.
הראל: אבל זה חלק, אני מסכים לגמרי, אבל זה חלק מהאתגר הכלכלי, זאת אומרת האתגר הכלכלי הזה של ה-50-60 שנים שאנחנו צריכים להתנהל, הוא יותר מאשר איך לגמור את החודש, הוא איך לגמור את העשור ואיך לגמור את החיים, וכשאנחנו לוקחים את השאלות האלה ובעצם מתחילים להסתכל על הכסף הגדול שזורם דרכנו, אז מה שבפועל אני עושה, ו בפועל צריך להגיד (פ' מודגשת), זה תכנית עסקית למשפחה, זה הסיפור.
עמית: יפה, אז זה השאלה הבאה, אז בוא כבר תמשיך אותה, שאלה הבאה שלי הייתה אליך זה, כי אני יודע שאתה גם דוגל בזה, באתר רואים, מה בין תכנית עסקית של עסק לתכנית עסקית של תא משפחתי.
הראל: אוקיי, תכנית עסקית של עסק, כששואלים מה בכלל המטרה של עסק, אז המטרה של העסק היא להשביח את ההון של הבעלים, בין בתזרים ובין בהשבחת הון, יכול להיות בלי תזרים ואז יום אחד מוכרים את זה, קוראים לזה אקזיט, ואם זאת המטרה, אז נכון שאפשר לקחת שם שיקולים של יציבות וכאלה, אבל בסופו של דבר המטרה היא כמה שיותר כסף, ואני חושב שבמשפחה זה לא עומד במקום הראשון, כמה שיותר כסף, זאת אומרת התכנית המשפחתית, אם אני אשים על השולחן כמה תכניות חלופיות למשפחה, אני אראה להם אם תעשו א', נגיע ל-, בהנחה שהכול יקרה כמו שיקרה, אז אם תעשו א' תגיעו ל-10 מיליון, ואם תעשו ב' תגיעו ל-8 מיליון, ואם תעשו ג' תגיעו ל-6 מיליון, ואם תעשו ד' אז תהיה דירה לכל ילד, בהחלט יכול להיות שאנחנו לא נבחר את האקסל הגדול ביותר, אלא נבחר את האקסל, נהיה מוכנים לשלם איזשהו מחיר בשביל הרוגע, השקט, הערכים שלנו או האופן שבו אנחנו רוצים לחיות,
עמית: לא רק זה, אני אתן דוגמה שאני לפעמים משתמש בה ללקוחות, שאני אומר להם בסדר, אתם רוצים מקסימום כסף אין בעיה, יש לכם היום נגיד קרן השתלמות או חסכונות, אל תשתמשו בהם לעולם, עד שתגיעו לגיל 80, יהיה לכם מלא כסף, אבל לא יהיה חוויות, לא יהיה הנאות, לא יהיה ולא יהיה ולא יהיה, וזה הטרייד-אוף.
הראל: לגמרי, אז יצא לי פעם באיזה פוסט שכתבתי, משפט, שההשקעה הטובה ביותר שאפשר לעשות, היא בבנק החוויות של החיים, ואני ממש דוגל בזה, עכשיו זה לא בא על חשבון כל הדברים ההכרחיים האחרים, אבל אני חושב שהאתגר האמיתי הוא איזון, והאיזון הוא איזון גם בין ההווה והעתיד, גם בין ההכרחי והרצוי וגם בין ה"בא לי" או אני רוצה לצבור חוויות או איך אני רוצה לחיות את החיים או איך אני רוצה ללמד את הילדים שלי לחיות את החיים שלהם. עכשיו אני חושב שהדרך הטובה ביותר לחינוך, פה נכנס הראל האבא, זה בדוגמה אישית, זאת אומרת אני יכול להרצות לילדים שלי מה שאני רוצה, אבל אם הם רואים התנהלות שונה לחלוטין, אז הם יצאו, לא יודע מה, פזרנים או קמצנים או מחושבים או לא, ואם הם יראו שחלק מהטרייד-אוף בחיים הוא גם הנאה ובילויים ולחסוך היום לקראת העתיד והשקעות נכונות וניהול סיכונים, אז זה חלק מה שאני מוריש להם, לא רק מספרים אני מוריש להם.
עמית: מסכים איתך. בוא נעבור, נתקדם קצת ונעשה כמה סימולציות של החיים מה שנקרא, הלקוחות שמגיעים אליך, מגיעים אליי, ומעניין אותי לשמוע את הדעה שלך. דוגמה ראשונה שרשמתי לעצמי, אדם, איש, אישה, רווקים, התחילו לעבוד בהייטק לצורך העניין, התחילו להרוויח כסף, רוצים להתחיל להשקיע והם לא יודעים איך מתחילים, מה השלבים שהיית מצע לאדם כזה, כי אני יודע שאתה פשוט מלווה הרבה צעירים, אז אני רוצה ככה שהמאזינים ישמעו עוד כיוון, דרך.
הראל: אוקיי, התהליך, מה שבפועל אני עושה עם האנשים, זה תהליך של reverse engineering" זאת אומרת אני בא ואומר בואו נסתכל על העתיד, לא חייב להיות העתיד המאוד רחוק, ואגב, לא משנה גם כמה אנחנו מתכננים את העתיד, כאילו אני מוציא אותם עם הבטחה שיקרה משהו אחר במקום, זאת אומרת אין פה עכשיו, לא משנה כמה נרד לרזולוציות, בסוף החיים יותר חזקים. אבל אני אומר בואו תיתנו לי את העתיד שלכם במילים, לא במספרים, והעתיד יכול להיות אנחנו רוצים כמה שיותר כסף, או העתיד יכול להיות אנחנו רוצים הכנסה פסיבית מסוימת, כי אני רוצה את האפשרות להוריד הילוך בעבודה, וההייטקיסטים המה שנקרא אינטליגנטיים יותר אומרים, בין אם אנחנו נרצה לבחור להוריד הילוך בעבודה, ובין אם המקצוע שלנו יכריח אותנו ויחליפו אותנו בדור הצעיר והחכם יותר ויכריחו אותנו להוריד הילוך, אנחנו רוצים את האפשרות בגיל 45, 50, 55, להיות מסוגלים ליהנות מהכנסה פסיבית כזאת או אחרת, החברה הצעירים האלה חלקם נשואים, חלקם לא, זאת אומרת איזשהו מסלול חיים עתידי פרוש בפניהם, ובואו תיתנו לי פחות או יותר איך אתם רואים אותו, אני כבר אתרגם את זה למספרים, אני כבר אעשה איתכם reverse engineering, לשאול את השאלה מה צריך לעשות מחר בבוקר. עכשיו בד"כ באמת מדובר פה באיזון בין כמה כסף אני מפנה להווה, וכמה כסף אני מפנה לעתיד, ואם אני מפנה להווה יותר ממה שיש לי בהווה, זאת אומרת שאני לוקח מעצמי הלוואה מאני העתידי, זאת אומרת מחר אני ארוויח כסף ואצטרך להחזיר את חובו ההיום, אז בפועל מה שקורה זה שאנחנו יוצרים איזשהו איזון בין היכולת לחיות בהווה לבין מה שאנחנו באמת נכוון להווה, ואז נתחיל להצמיח עולמות של השקעה. עכשיו בעולמות ההשקעה, אם יש לי שם כסף, נשאלת השאלה מה לעשות עם הכסף, ואם אין לי שם כסף, נשאלת השאלה כמה כסף אני שם שם, ואז איך אני מצמיח אותו והאם בשלב מסוים אני מתחיל לעבוד עם מינופים וכאלה, זה כבר חלק מהאופי האישי.
עמית: אז אני רוצה לקחת את מה שאמרת לעוד מדרגה, אז בוא נגיד בא זוג בני 40, עם שני ילדים, שלושה ילדים, צעירים, צברו הון, עובדים בשוטף, והם אומרים מה שאמרת, אנחנו רוצים בגיל 50 להתחיל לחיות מהכנסות פסיביות וליהנות מחופש הבחירה, מה השלבים שאתה מציע להם לבדוק עם עצמם? כחלק מהתהליך או מה את המציע להם?
הראל: אני מחלק את ההוצאות שיהיו להם, אני בעצם רוצה לחלק את החיים כאילו ליחידות פיננסיות קטנות ולעשות וי על כל יחידה. אחרי שאני מוודא שהפרישה שלהם בסדר ואחרי שאני מוודא שהחיים בהווה בסדר ואחרי שאני מוודא שההוצאות העתידיות, שאנחנו יודעים שיבואו, גם עליהם עשיתי וי, ולפעמים כדי לעשות וי, אז, בוא סתם ניקח דוגמה שהצמד הזה מכניסים 30 אלף שקל בחודש, סתם כמספר אצבע, ונגיד שאנחנו בודקים ורואים שכדי שהפנסיה תהיה מסודרת וצריך להפריש לשם עוד איזה 1,500, וכדי שכל ההוצאות העתידיות – החינוך של הילדים, האוניברסיטה של הילדים,
עמית: הבר מצווה,
הראל: הבר מצווה, על הרכבים שהם יחליפו לאורך החיים, אם אני צובר את כל הדבר הזה, זה ככה מגיע לאיזה מיליון, מיליון וחצי, כדי לפתור את זה אני צריך לשים עוד 4,000 שקל הצד וליצור לעצמי כעין קופה כזאת להוצאות העתידיות, אז יצרתי לעצמי כעין הוראות קבע אל ההוצאות העתידיות שלי, ואז אני יודע שאני לא חופר לעצמי בור, השארתי לעצמי בעצם 25 אלף למחיה היום יומי, אבל אז אני אומר רגע, רגע, רציתם הכנסה פסיבית, אם אני לוקח את ההון שיש לכם ומתחיל לשחק איתו בהשקעות, אנחנו לא נגיע להכנסה הפסיבית שאתם רוצים, כדי להגיע להכנסה הפסיבית שאתם רוצים, מה שצריך לעשות זה להפריש עוד 3,000 שקל בחודש לתקופה של 7 שנים לצורך העניין או 12 שנים או כמה שאנחנו רוצים, נותנים לנו את הציר קדימה, ואז שוב, בתהליך כזה של reverse engineering אני אומר ככה, נגיד שאנחנו רוצים הכנסה פסיבית של 20 אלף שקל בחודש, אז אנחנו רוצים 250 אלף שקל בשנה, ויש לנו גם קצת מיסים להכנסה הפסיבית, אז אנחנו רוצים הכנסה של 290 אלף שקל בשנה, 290 אלף שקל בשנה הם איזה אחוז מאיזה סכום, עכשיו רגע, נשים את השאלה הזאת רגע בצד ואני אשאל עם איזה השקעות נוח לכם לחיות כהשקעות שמניבות הכנסה פסיבית, אם זה שוק ההון, אנחנו משלמים מחיר תנודתיות ויש לנו תשואה מסוימת, אם זה נדל"ן, ונגיד שיגידו לי אנחנו רוצים רק נדל"ן בישראל, נדל"ן בישראל, כזה שצריך לנהל אותו יחסית בנינוחות, נותן לנו כ-3, 3.5%, 300 אלף שקל הם 3.5% לדעתי 8 מיליון, 10 מיליון כזה.
עמית: כן, 9 ומשהו.
הראל: אוקיי, רגע, כמה כסף יש לכם היום? אנחנו צריכים להגיע מאיפה שאנחנו היום ל-8 או 9 מיליון, נהדר, כמה אנחנו יכולים להוסיף על מה שיש לכם היום ועם איזה השקעות אתם מוכנים לעשות את הדרך הזאת, ואז אני אגיד עם ההשקעות שאתם מוכנים לעשות, זה לא ייקח 10 שנים, זה ייקח 20 שנים, אם אתם לא מוכנים לחכות 20 שנים, או שתשנו את הדרך, זאת אומרת תהיו מוכנים ליותר מינוף, יותר סיכון, או שתשנו את היעד, אז תגידו לי איפה העוגן, העוגן הוא הזמן? העוגן הוא המספר שאליו צריך להגיע? העוגן הוא ההשקעות והמינופים והסיכונים שאנחנו מוכנים לקחת? ואז בעצם יש פה מן כזה משוואה משולשת כזאת, כן? זמן כפול מהירות שווה דרך, ואני יודע איפה אני מתחיל, איפה אני מסיים, ופה יורדים לרזולוציות של מה עושים מחר בבוקר, זה פחות או יותר התהליך.
עמית: כן, זה מאוד מאוד דומה לתהליך שאני עושה, זה יפה לראות ש-, ככה לראות שיקוף. אז אחת השאלות ש-, אחת התשובות שיכולות לענות לך זוג כזה, אנחנו מוכנים לקחת יותר סיכון לתקופה מסוימת, ואני מכוון לשאלה, מי שבא ואומר לך אני מוכן להשקיע בנכסים מאוד תנודתיים, למשל עולם הקריפטו, מה שהיום זה מאוד תנודתי, איך אתה מציע לו לגשת לבחינת הנושא הזה?
הראל: טוב, אני מוצא שהמילה סיכון היא שם לקבוצה מאוד גדולה שבתוכה יש איברים מאוד שונים אחד מהשני, וכשבא זוג ואומר לי אנחנו מוכנים הרבה סיכון, אני אומר לו טוב, בוא נפרק רגע את המילה הזאת ונדבר על סיכון להפסיד את הכסף באמת, זאת אומרת הלך הכסף? לא חוזר, מוכנים, לא מוכנים, ובאיזה דרגה, סיכון לא להגיע לאן שאנחנו רוצים להגיע, או סיכון להגיע קצת פחות. סיכון בתנודתיות, סיכון בתנודתיות אומר שהכסף בכיוון טוב, אבל בכל נקודת זמן שאני אדגום, יש מנעד גדול של מה אני אמצע שם. סיכון בנזילות, סיכון בהיעדר שליטה, לתת את הכסף מה שנקרא OPM, other's people money, כן? לתת את הכסף שמישהו אחר ינהל לי אותו, ואז אני רק מקבל דוחות, אבל אני לא יכול להשפיע על זה, ואז אני מה שנקרא מתפלל קודם שהוא יהיה בריא, ורק אח"כ שאני אהיה בריא. אז בואו נדבר רגע על סוגים שונים של סיכון, ועל איזה סיכון בדיוק אתם מוכנים לקחת, ואז כשמתחילים לבנות תיק, אז אנחנו רוצים להגן על עצמנו באיזון לא רק בדרגות הסיכון אלא גם בסוגי הסיכון, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו עם תיק שהוא יכול להיות יותר יצירתי, יותר מפוזר, אבל גם שבממוצע שלו הוא נותן קצת פחות ממה שאנשים היו רוצים, זאת אומרת בואו ניקח איזה השקעה, כן? יש עכשיו, הבונטון ברשתות החברתיות, כולם רצו להשקיע בנדל"ן בחו"ל, עכשיו זה סבבה לגמרי, אין לי שום דבר נגד נדל"ן בחו"ל, אני רק אומר שהדבר הזה עלול להסתבך אולי קצת יותר ממה שאנשים נוטים לספר על זה, אם זה המצב, אז זה סבבה לגמרי שתהיה לי השקעה או השקעות בנדל"ן בחו"ל, אבל האם נכון שכל ההשקעות יהיו כאלה? מה קורה אם משהו מסתבך שם? ופה אני מגיע לשאלה שבעיני היא חשוב יותר בניהול סיכונים, זה לא מה הסיכוי שיקרה משהו רע להשקעות שלי, אלא מה ההשלכה על החיים שלי אם קורה המשהו הרע הזה, וזה ניהול סיכונים שנראה לי יותר נכון.
עמית: אז בהמשך לזה, מה דעתך על פיזור נכסי השקעה, את הבעד או נגד? אני אגיד לך למה אני מתכוון, מצד אחד יש הדוגלים לפזר, לפזר, לפזר, לא לשים את כל הביצים בסל אחד מה שנקרא, מצד שני יש כאלה אומרים לא, אני מאמין בנדל"ן בחו"ל, בשוק ההון, במטבעות דיגיטליים, בזה, בזה, בזה, ואני רק שם. איפה, בסובייקטיביות שלך, מה נטיות הלב שלך?
הראל: הפיזור הוא טוב לנו בכמה דברים, בעיקר בזה שאם אנחנו באמת מפזרים בין נכסים והשקעות שאין ביניהן קורלציה, אז לאורך החיים אנחנו חווים פחות תנודתיות. עכשיו אני יכול ללכת להשקעות, נקרא לזה משעממות, שיודעות לתת לי 2% בשנה, ואז זה לא משנה כמה אני אפזר, אני אשאר עם ה-2% בשנה. אני יכול ללכת להשקעות של, תנודתיות, שנותנות 10-15% בשנה, אבל אז הפיזור עדיין שומר לי על רמת הרווח הממוצעת לאורך הרבה שנים, אבל ממתן קצת את התנודתיות, כי כשאחד מככב ועושה לי 20% בשנה, והאחר בדיוק סובל ונשאר במקום, אני באיזשהו מקום מגן על עצמי מתנודתיות. אז אני כן בעד לפזר, אבל פה יש שאלה של מסה קריטית של כמה כסף יש לי, יש פה גם את האלמנט של התמקצעות בהשקעות, ואם אין לי הון משמעותי, גם לפזר וגם להיות עם היכולת להתמקצע בסוג מסוים של השקעה, אז אני עלול מרוב פיזור להשקיע בהרבה מאוד דברים שעל הנייר הם מגניבים, אבל הם מסוכנים מידי או בעייתיים מידי או אין לי עליהם שליטה, אז אני חושב שהתשובה היא שונה למשפחות שונות, בגילאים שונים, ביכולת פיננסית שונה, זאת שאלה שחורגת מהתחום של המודל האידיאלי, ומגיעה גם לתחום של כמה כסף יש בפועל. לצורך העניין, נדל"ן בישראל, יש לו איזשהו רף כניסה מסוים, ואני לא יכול לבוא ולהגיד אני רוצה להשקיע בנדל"ן בישראל כשיש לי 100 אלף שקל, ואני רוצה גם לפזר בין נדל"ן לשוק ההון. אבל אם יש לי 10 מיליון שקל ואני רוצה לפזר את ההשקעות שלי, אז אני כבר יכול להתחיל לדבר על מינופים, על התמקצעות, על חו"ל, על ישראל, על קריפטו כחלק מהתיק, ועוד ועוד, אני אוהב דברים כאלה.
עמית: מעולה. אז ברשותך אני רוצה רגע לקפוץ לעולם אחר, שהתאפקתי לא להגיע אליו עד עכשיו, זה העולם המופלא ששנינו אוהבים אותו, שהוא בכלל עולם הרוח. דיברנו בכוונה, התחלנו עם הרבה מספרים, ועכשיו יש עוד דברים בעולם חוץ ממספרים, אז אתה מוכן לשתף את המאזינים שלנו באיזה תואר עשית בכלל?
הראל: אני התחלתי עם תואר במנהל עסקים ופילוסופיה, באוניברסיטת תל אביב. כן, תמיד היה ברקע, טאי צ'י, פילוסופיה, יוגה, הודו פה, הודו שם, גישות שונות לחיים, מרתק אותי וזה חלק בלתי נפרד מהחיים.
עמית: אז מה אתה מרגיש שעולם הרוח תורם לך ביום יום?
הראל: איזון, מודעות, לא יודע, להיות קרוב יותר לעצמי, כי בסופו של דבר, כאילו מה שנקרא זה כל מה שיש לי, אני ועצמי, ובחרתי להכניס לתוך הדבר הזה עוד אנשים יקרים שחשובים לי, אבל בסוף הולכים לישון כאילו, אתה יודע,
עמית: לבד,
הראל: אנחנו, כן, כאילו עם המחשבות,
עמית: מי כמוני יודע.
הראל: וכן, והמשחק הזה, זה ממש משחק, כן? כאילו לחפור עוד קצת פנימה, קצת יותר מודעות, קצת יותר הבנה, פתאום איזה תובנה שמשנה את ההסתכלות על החיים, אולי קצת יותר סלחנות לעצמי, כאילו אני חושב שיש לי, אפשר לעשות פודקאסט רק על טעויות, כן? עשיתי כאילו לא מעט כאלה,
עמית: גם אני,
הראל: אוקיי, ויש איזה מידה מסוימת של חיוך, שאתה אומר לעצמך הנה, עוד אחת, ואוקיי, אבל זה חלק, ואיזשהו מחיר שאנחנו משלמים, אני גם חושב שחלק מהסיבה שהיום אני עושה את מה שאני עושה, זאת עבודה רוחנית, כי בכישורים שלי, ביכולת שלי, לגמרי יכולתי לקחת את זה למקומות אחרים, והבחירה לעסוק במשהו שמשנה לאנשים את החיים או תורם, מזיז משהו בעולם, וליהנות מזה, ממש ליהנות, אני כאילו חוזר מהעבודה עייף, עם חיוך על הפנים, זה כשלעצמו, כאילו בלי זה לא הייתי פה, הייתי עושה משהו אחר, אוקיי? ואני נורא מבסוט מזה שאני פה, אני חייב את זה למודעות הזאת.
עמית: אני חושב שזה הנתינה גם, שאתה נמצא ברוח עמוק, אתה גם נמצא במוד של נתינה, אצלי למשל בלוח המחיק במשרד שלי אז כתוב לי בגדול "הגשר בין רוח לחומר", שזה המשימה שלי, כאילו הפודקאסט זה אחת הדרכים שאני מנסה להגשים את הייעוד, וזה באמת כמו שאמרת יפה, זה איזשהו איזון, איזושהי מודעות, זה להיות אמיתי, לפחות לעצמנו, מה עושים עם האמת הזאת? אנחנו בוחרים,
הראל: כן, עכשיו רגע, צריך רגע להגיד משהו, אני לא עושה שום דבר בהתנדבות, אוקיי? זאת אומרת אני פשוט שמח שמה שמשלמים לי עליו כסף, זה משהו שעושה טוב בעולם, וזה מה שבחרתי.
עמית: אני חושב שזו אחת הטעויות ההיסטוריות, כשהייתי אני ילד לפחות, אני כבר לא ילד, שדיברו שאדם רוחני זה זה שהולך יחף, עם בגדים קרועים, ואין לו מה לאכול, ואז הוא מגשים את עצמו, אני לא מדבר על ה-(לא ברור, [00:36:32.02]) בהודו, אני מדבר כללית, ובעצם הדוגמה שאני אומר לאנשים כמה זה טעות זה שאני מסכן ואין לי מה לאכול, אני אולי יכול לעזור לאיזה שכן, אבל אם יש לי 20 מיליון דולר בבנק, ואני 10% תורם בשנה, אז אני ב-2 מיליון דולר יכול להקים מרכזים ולתת אוכל וללמד ולעזור הרבה יותר להרבה יותר אנשים, אז ההתקרבנות והמסכנות זה ממש לא מטרה.
הראל: כן, כן, גם לא חושב שרוצים לקבל תכנון פיננסי וייעוץ פיננסי ממי שבוחר שפיננסים לא יהיו חלק מה-,
עמית: לא, לא, כללית אני מדבר בחיים כרגע, אני יוצא רגע מהמקצוע שלך, כי ברור שמגיע לך כסף, ברור שאתה זה. טוב, אני רוצה שהמאזינים שאו מפחדים מרוח או מפחדים מחומר, ישמעו מבן שיחי היום, כי ממני הם שומעים פרקים, אני מפמפם על זה לא מעט, אבל שיש עוד אנשים שמצליחים לחבר עולמות וטוב להם עם זה,
הראל: לגמרי,
עמית: כי יש אנשים שחוששים מזה. אז אתה עושה איזשהו תירגול ממש שוטף? יומי? או שפשוט אתה, בילט-אין זה אצלך ו-,
הראל: פעם עשיתי יותר, נגיד ככה, ביוגה שנים, שנים ארוכות, אני התאמנתי הרבה בטאי צ'י, אני חוזר לזה לא בצורה סדירה, אבל זה כן חלק מהחיים, והעקרונות, אני כזה עם היסטוריה של כמה ויפאסנות וכאלה, העקרונות האלה הם יושבים וטבועים בחיים, עכשיו צריך להגיד, זה לא איזה תעודה שתולים על הקיר, זאת אומרת צריך לתרגל וצריך לחיות את זה וצריך ליישם את זה כל יום מחדש, בזה אני חוטא, אני רחוק שנות אור מהמקום שבו הייתי רוצה להיות, אבל זה כן חלק מהחיים שלי כל הזמן.
עמית: זאת אומרת זה נוכח.
הראל: זה נוכח לגמרי.
עמית: אז בוא נחזור רגע לכסף, כי זה בעצם, לשם כך התכנסנו, ואני רוצה לשאול כמה שאלות ככה בין מה שכולם אומרים ומה דעתך המקצועית. למשל אחד הדיונים הגדולים בעולם ההשקעות שוק ההון, האם עליי לעשות ניתוחי ערך ולהבין ולקרוא מאזנים, או להשקיע במדדים כאלה ואחרים, שזה כלים יותר פשוטים. איפה אתה המנעד?
הראל: אוקיי, אז יש שני "אתה פה", יש אתה הראל הפרטי, ויש אתה הראל היועץ, שזה שני אתה אחרים, אני אומר ככה, אני מאמין ששוק ההון, טווח הארוך, הוא קשור מאוד לערך של חברות, לא מדובר בטוקנים של חברות וזה לא רק עצה וביקוש, לכן אני מאמין שהשקעה בשוק ההון, כמוה כמו השקעה בהתפתחות הכלכלה האנושית או תחומי הכלכלה האנושית. אני, הראל הפרטי, מאוד אוהב את שוק ההון, משקיע שעות, לפעמים ביום לפעמים בשבוע, בלנתח חברות, בלחפש מניות ספציפיות, ובלחפש סקטורים ספציפיים, ולמעשה אני משקיע ערך עצמאי, אני צוחק ואני אומר שיש לי קרן גידור שיש לה לקוח אחד וזה אני, אז זה מה שאני עושה באופן פרטי, עצמאי ולכן זה גם מה שאני מאמין בו, צריך להגיד שזה חצי עסקי וחצי תחביבי, כי אני משקיע בזה באמת הרבה, אבל אני ממש, כמו בדברים אחרים, מאוד נהנה מזה. עכשיו השאלה אם הזמן שאני משקיע באמת שווה את כמה אני יותר טוב מההשקעות האלטרנטיביות שיכולתי לעשות באופן פסיבי, לא בטוח שזה מנצח, אני אגיד בסוגריים שבינתיים כן, אבל אני גם לא יהיר לחשוב שזה ימשיך לנצח, זאת אומרת בסוף את הכסף סופרים במדרגות וזה לא, אני פשוט נהנה מהתהליך. עכשיו מה אני חושב לגבי משפחות ולקוחות וכאלה, אז כמובן שאני לא יועץ השקעות וכמובן שאני לא בא להחליף ייעוץ כזה, אני חושב שיש, מי שלא רוצה להתייחס לזה כחלק מהחיים שלו, ללמוד את זה, לעשות, יש משהו בהשקעה הפסיבית, בהשקעה שבאה ואומרת אני לא מנסה לנצח אף אחד, אני לא בתחרות עם אף אחד, אני פשוט שם את הרפסודה שלי על המים, ואני יודע שהמים מה שנקרא שמתי אותם במרכז הנהר, הם יגיעו לים. הרצון לבחור מניות, להיות אקטיבי, הסבה היחידה, אם יש לי רפסודה שתגיע ותזרום עם הזרם ותגיע לים, הסיבה היחידה להוריד משוט למים ולהתחיל להיות אקטיבי, זה כדי לנסות לנצח את השוק, ברגע שניסיתי, אז או שהצלחתי או שלא, אני כבר fifty-fifty, אגב, הסטטיסטיקה אומרת שזה לא fifty-fifty, זאת אומרת הרוב לא מצליחים, ולכן אני חושב שהדבר הנכון לעשות זה פשוט ניהול פסיבי, ארוך טווח, מצטבר, עם השקעות מצטברות, וזה לא ייעוץ השקעות.
עמית: לא, כמו שאמרנו בהתחלה, זה גילוי נאות, זה הכול דעות סובייקטיביות ולא ייעוץ לכלום. אני אוסיף על מה שאמרת ואני אחבר את שני העולמות של הראל הפרטי והראל מול אנשים ולקוחות, הנושא של סקטורים ומדדים וסוגי מדדים שאפשר להשקיע בהם כיום, גם בישראל בשקלים, לא צריך לרוץ עכשיו לארה"ב, מביאים גם המון המון מדדים אמריקאים ואפשר לקנות אותם בשקלים היום, המון חברות עושות את זה, זה יכול לאפשר לכם פיזור אדיר, פסיביות, כאילו תשקיעו, תחפשו את המדדים שמעניינים אתכם, וזה יכול להיות מאוד מאוד פשוט, אני מאוד מעדיף את זה מאלה שלא משקיעים כל הזמן, כי הם לא יודעים מה להחליט, כי אומרים להם ככה ואומרים להם ככה, ואז הכסף שלהם, הם באים אליך ואליי עם 400 אלף שקל במזומן כבר שנתיים, כי הם לא החליטו מה לעשות איתם. ועל זה, מפה באה השאלה ואני אמשיך את השאלה לשאלה הבאה שהדיון עליה הוא אינסופי, האם להשקיע בנדל"ן, נגיד לצורך העניין ניקח משפחה שיש לה 750 אלף שקל, שיהיה לנו שורת ייחוס, והם מתלבטים אם להשקיע בנדל"ן או בשוק ההון, איך אתה מציע להם לנתח את ה-, ולקבל את ההחלטה?
הראל: אז שוב, אין פה תשובה גנרית, כי נשאלת השאלה מה,
עמית: איך אתה מציע להם לנתח את ה- דיון עם עצמם.
הראל: אז קודם כל להסתכל רגע מה טווחי ההשקעה ומה מטרות ההשקעה ומה הנזילות הדרושה בהשקעה וכל השאלות, מה שנקרא אי אפשר לדבר על השקעות ולהימנע מצמד המילים "זה תלוי", אבל בסה"כ אני חושב שקשה מאוד לנחש, קל מאוד לנחש, קשה מאוד לצדוק, או יותר נכון קשה מאוד לצדוק מהסיבות הנכונות, זאת זה fifty-fifty מי ינצח את מי, נדל"ן או שוק ההון, אני בעד לא להמר, אני בעד לפזר. כל אחד מהם, יש לו איכויות שונות, נזילות במקום אחד, במחיר של תנודתיות, יכולת לכניסה מצטברת, זאת אומרת אני יכול בשוק ההון, בהוראות קבע, להיכנס באלף שקל בחודש, ב-2,000, ב-5,000, ב-15 אלף, כמה שיש לי, מה שבנדל"ן זה בד"כ עסקאות חד פעמיות גדולות, מצד שני נדל"ן, מה שנקרא אני מרשה למנף, כן? גם אני וגם הבנקים, גם שוק ההון הם מרשים, אבל אנחנו נזהרים שם,
עמית: פחות, פחות מתלהבים.
הראל: כן, אנחנו נזהרים שם. אז למרות שנדל"ן יכול להיתפס כיותר סולידי, אנחנו גוזרים את הרווח, את התשואה העודפת, מסיכון שנובע ממינוף, וכיוון שיש לנו הסתכלות ארוכת תכף, ואני בעצם אומר לעצמי לא מעניין אותי שהמתווך יתקשר אליי פעמיים ביום ויגיד לי איך נראה גרף ההשקעה שלי בנדל"ן, אלא אני אומר להם תעזבו אותי בשקט, בעוד 20 שנים הבית יהיה שלי ואז אני גם אגלה אם הוא עלה, השביח את הערך שלו ב-1.5% בשנה, או ב-2.5% בשנה, אז ההסתכלות הזאת בטווח ארוך, בנדל"ן, שמחייב אותנו להסתכל בטווח ארוך, עם המינוף, זאת הברכה בנדל"ן, אם היינו יודעים להשקיע בשוק ההון כמו שאנחנו משקיעים בנדל"ן, הרבה יותר אנשים היו רואים שם הרבה יותר ברכה, אבל בסופו של דבר אני בעד פיצול, אני חושב ששניהם כלים מאוד משמעותיים, שכדאי לא להימנע מאף אחד מהם.
עמית: אז הזכרת את המילה מינוף, אני קופץ כמה שאלות קדימה ממה שתכננתי, מינוף זאת גם סוגיה שהרבה מאוד מתחבטים בה, כן לעשות מינוף, לא לעשות מינוף, אשמח שתביע את דעתך למי זה מתאים, ממה להיזהר כשבוחרים למנף, ולא משנה אם זה לטובת נדל"ן כזה, נדל"ן אחר, שוק ההון שהבעת את דעתך בין השורות קודם, אבל ככה נשמח שהמאזינים ישמעו את דעתך המקצועית בנושא מינוף, כן, לא, למי.
הראל: אז קודם כל מינוף זה אחד הכלים החשובים ביותר והאפקטיביים ביותר שיש לנו לצמיחה, אז כן, אני בעד מינוף, עכשיו נשאלת השאלה כמה, והתשובה לזה נגזרת מאיזושהי הסתכלות על כל ההון המשפחתי, לא רק כמה הון יש, אלא גם איך הוא מפוזר, אז לייצר שם איזושהי מערכת, שוב, אני חוזר לאיזה שאלה ששאלתי קודם, מה יקרה אם משהו ישתבש, אוקיי? מינוף זה שם יפה להלוואה, והלוואה צריך להחזיר, והלוואה צריך להחזיר בין אם הכפלתי כסף ובין אם הפסדתי את כולו, אז נשאלת השאלה מה ההשלכה שתקרה, שתיפול עליי במקרה שההשקעה שלי תשתבש, ונשאלת השאלה מינוף לטובת איזה השקעות, ואז שוב, אני באמת עוסק באיזונים, איזונים, איזונים, כל הזמן, ובהסתכלות רחבה, כמה שיותר רחב, זאת אומרת זה לא עוסק רק בהשקעות, זה לא עוסק רק במספרים, זה עוסק, זה בסוף יורד לשאלה מה הדלתא החודשית, כאילו אם למנף במיליון שקל כן או לא, אני חוזר לשאול תגידו, איפה אתם קונים אוכל. עכשיו כאילו אין קשר בין הדברים, כי זה כסף קטן וזה כסף ענק, לא, אבל אם יש לי דלתא חודשית של 5,000 שקל או דלתא חודשית של 1,000 שקל, אז מה יקרה אם ההשקעה תשתבש ואני עדיין אהיה חייב 5,000 שקל בתזרים, איך זה ישפיע על התזרים שלי, מאוד מאוד משמעותי לכמה אני מוכן למנף בלי קשר לכמה הון יש לי.
עמית: אני חושב שגם השאלה בסוף גם כמה זה יוצא לחודש, כי לפעמים אנשים רוצים לקחת סיכונים שאולי התוספת לחודש בזכות המינוף תהיה 250 שקל, כי פשוט אין להם הרבה הון, שבכלל אז הסיכון, משוואת הסיכון-סיכוי היא ממש לא שווה לדעתי,
הראל: לגמרי, לגמרי.
עמית: ועוד שאלת מספרי אצבע, לדעתך הסובייקטיבית, הפער בין הריבית שאני משלם על ההלוואה, כי כמו שאמרת, מינוף זה בסוף הלוואה שצריך להחזיר, לבין תשואת ההשקעה הצפויה, האם יש לך איזשהו מספר אצבע שאתה אומר פחות מזה זה בכלל לא מעניין אפילו להסתכל?
הראל: לא, יש לי דרך אחרת להסתכל על זה,
עמית: שתף אותנו,
הראל: זאת אומרת זה לא במספר, זאת אומרת אם אתה מוכן לתת לי spread כזה של רבע אחוז, אבל בביטחון של 100%,
עמית: זה אנחנו יודעים שאין.
הראל: לא יודע, אני נותן לך את הגבולות, כן? אז גם רבע אחוז טוב לי, אבל עכשיו, אם אתה נותן לי spread של 10%, שזה נשמע נהדר, אבל בעסק מאוד מסוכן, אז אני אגיד לא\ בעצם מה שאני עושה, אני מתמחר סיכון ביחס לרווח, זאת אומרת שבסוף אני מסתכל, אני באמת מחלק משפחה כמו שאני מחלק עסק, להרבה מאוד יחידות רווח, ואז אני אומר אוקיי, עכשיו אנחנו רוצים להיכנס להשקעה א', בואו נעשה להשקעה תכנית עסקית, חלק מעלויות העסק זה עלות הכסף, הכסף הפך להיות, בעצם שכירות הכסף, אנחנו שוכרים כסף ממי שנותן לנו הלוואה, אז שכירות הכסף, כמו בשכירות מקום, הפך להיות חלק מעלויות העסקה, ואז אני עושה תכנית עסקית מלאה, להשקעה הספציפית, ואומר במסגרת הסיכונים, במסגרת כל ההתנהלות של ההשקעה הזאת, כמה spread הייתי רוצה כדי שההשקעה הזאת תשתלם לי, ואז יש השקעות שבהן אני גם בשביל 15% לא הייתי נכנס, ויש השקעות שגם בשביל 2% הייתי נכנס, אז אני ממש מסתכל נקודתית ואז עושה עוד זום אאוט ואומר רגע, אני גם לא רוצה שכל ההשקעות של המשפחה יהיו מאותו אופי, אם זה המצב אז אני מסתכל, בוא נסתכל רגע על איך ההשקעות ואיך כל ההון שלכם מפוזר, ואז נבחן את ההשקעה הספציפית, נבדוק את הסיכון האינהרנטי של ההשקעה הספציפית, נבדוק את הרווח האינהרנטי של ההשקעה הספציפית, ואז נבדוק את זה בראי של כל שאר האלוקציה של ההון שלכם ומשם נגזור אם זאת השקעה שטובה בשבילכם, כן או לא, בתנאים האלה.
עמית: מגניב. אז עוד שאלה אחרונה בסידרה הזאת, של השאלות האינסופיות והדיונים, האם לגור בשכירות או לגור בדירה בבעלות. זה הרי דיון אינסופי, אין תשובות, אבל בוא נשמע את דעתך.
הראל: אז אני, לגור בדירה בבעלות, לא, אני רוצה רגע,
עמית: לא, זה בסדר גמור, אני לא סתם שואל את השאלה הזאת, כי יש, אמרנו אין נכון לא נכון, יש דעות, וזאת סוגיה שאנשים מחפשים את תשובת בי"ס, ואין לה תשובת בי"ס.
הראל: אוקיי, מה שאני עושה זה שם את המספרים האמיתיים על השולחן, כי בסופו של דבר נגיד ככה, לגור עולה כסף, בכל מקרה, בין אם אני גר בבית משלי, אז ההון לא מייצר לי את הכסף, אני בעצם משלם, ההון כן מייצר לי את הכסף, אני משלם שכירות לעצמי, כי לגור עולה פה כסף, אם אני גר בבית משלי, אם אני משלם שכירות, אם אני משלם משכנתה, לגור עולה כסף. עכשיו אם אין לי כסף, אז הדילמה פתורה, אבל נשאלת השאלה אם יש לי כסף, איפה כדאי לי לשים אותו, ואז אני אומר כיוון שלגור עולה כסף, אני שואל את עצמי איפה אני רוצה לגור, ואז אני אומר מה התשואה על ההון במקום הזה, ואז אני אומר איפה אני רוצה לקנות ולהשכיר כדי להרוויח יותר, ואני אומר מה הדלתא, מה ה-spread בין איפה שאני מוכן להשכיר לקהל אחר, ששם התשואה היא לא תהיה 2.7% על ההון כמו במקום שבו אני גר, אלא 3.5% על ההון, כמו במקום שבו אני קונה ומשכיר, ואז אני מסתכל על ה-spread הזה ולוקח בחשבון את התשואה נטו, כן? כי צריך גם לתחזק וצריך גם זה, ואומר אוקיי, האם בשביל ה-spread הזה שווה לי, אם שווה לי, ברכה, אם לא שווה לי, אז אני בעצם מוותר על הדלתא הזאת של 700 שקל בחודש או 1,200 שקל בחודש, בשביל לגור בבית שלי. עכשיו הרבה פעמים כשאני מראה למשפחות את ה-spread הזה הם אומרים אה, בשביל 800 שקל בחודש, זה כל ההפרש? זה כל מה שאנחנו מדברים? אז בטח שאנחנו מעדיפים לשלם 800 שקל בחודש ולגור בבית שלנו ולא לעבור דירות כל פעם שבעל הבית רוצה. אז בסוף, מה שאני אוהב לעשות זה לשים את המספרים על השולחן ולהגיד תבחרו, אתם רוצים את האופציה הכלכלית? או אתם רוצים את האופציה הרגשית, נוחה, לא נוחה, ובואו נתמחר את זה, זה העניין. עכשיו אני רוצה לומר פה עוד משהו, אנחנו רוצים להשקיע בנדל"ן, דיברנו על זה, ונדל"ן זאת השקעה שהיא השקעה באלוקציה של נכסים, באלוקציה של הון, היא השקעה שהיא דואלית, יש לה, היא מצמידה אותנו לשני דברים שונים, היא מצמידה אותנו לשווי הנדל"ן, יעלה ירד ביחס נגיד לשוק ההון, ביחס לזהב, ביחס לקריפטו, אבל היא גם מצמידה אותנו לעלות המחיה בארץ שבה אנחנו גרים, וכשאנחנו בעצם בוחרים להיות הבעלים של נדל"ן ראוי למגורי משפחה, עכשיו זה בסדר שאני בוחר לקנות נדל"ן בפריפריה ולגור במרכז, אבל אני רוצה נדל"ן בפריפריה, לא כזה שאני עכשיו בונה שם על חלוקה ועכשיו השכרות, נדל"ן ראוי למגורי משפחה, אני בעצם מצמיד את ההון שלי לעלות המגורים בעולם שבו אני חי, יעלה? אני אעלה יחד איתו, ירד? אני גם עלות המגורים שלי תרד, כי עולים ויורדים ביחד, אני לא באמת יודע איזה עיר תקפוץ יותר בעשור הקרוב, לא עוסקים בניחושים, אז במובן הזה, אני כן חושב, ופה אולי אני שונה בדעה הזאת שאני אומר, אני מכוון כן להחזיק בנכס נדל"ני משעמם, אני כן בעד שמשפחה בישראל תחזיק, כחלק מהחלוקה של ההון שלה, בנדל"ן משעמם, לגור בו או לא לגור בו, זה כבר שאלה באמת של הדלתא הקטנה בין כמה אני מוכן לחיות או להשכיר, אבל אני כן רוצה שחלק מההון יהיה בנדל"ן משעמם.
עמית: אוקיי, אחלה, אנחנו ככה מתחילים להתקרב לסוף, אבל אני רוצה לשאול אותך, אתה מלווה גם צעירים, ואתה גם רואה משפחות כהורים, אז הייתי שמח אם תוכל לתת איזה עצה או שתיים להורים שרוצים להתחיל לעשות חינוך פיננסי לילדים שלהם, איך אתה היית מציע להם לעשות, להתחיל, להמשיך.
הראל: אז אמרנו קודם, דוגמה אישית, אני חושב שחלק מהדוגמה האישית זה לא להפוך כסף והון ושיחות על עבודה ועל השקעות ועל אפילו הפסדים למשהו שעושים בחדרי חדרים ולא מדברים עליו ולא זה, אלא לפתוח את האקסל החודשי במרכז הבית, עם כוס קפה, ולעשות את זה ליד כולם, ולדבר על זה, ומידי פעם גם להתווכח על כסף, זה סבבה לגמרי, בתרבותיות כמובן, ובאופן שבו, באמת, בדוגמה אישית של איך שהיינו רוצים שזה יהיה, אבל ממש במרכז הבית. עכשיו אני אומר את מה שאני מתרגל בבית, אנחנו עושים את זה, אנחנו מדברים על כסף, מדברים על עבודה, מדברים על שינויים, מדברים על השקעות, זה כאילו עובר להם מעל הראש, הם כאילו לא מקשיבים, אבל אז יום אחד מגיעה שאלה, והשאלה היא כל כך אינטליגנטית, שזה אומר שהם שמעו הכול כל הזמן, ואז התשומות ההוריות הקטנות האלה, ואם אנחנו בכלל עברנו תכנון פיננסי ואנחנו גם מתנהלים נכון, אז אין דרך לתאר עד כמה זה משמעותי.
עמית: אני מאוד מסכים לדבר בפתיחות, זה לא בושה, וגם אם המצב קשה לשתף את הילדים, הילדים יש להם קולטנים, אם הם צעירים, הכוונה הם מבינים וזה אחלה.
הראל: לא, אז פה אני רוצה רגע להרחיב, דווקא על מה שאמרת עכשיו, "המצב קשה". ילדים באמת יש להם קולטנים, אבל יש להם גם דמיון מפותח, וסביר להניח שמה שהם מדמיינים, יותר גרוע מהמצב האמיתי, זאת אומרת אל תחשבו שתסתירו מהם שהמצב קשה, הם יודעים שהמצב קשה, רק שהם מדמיינים שהוא קשה הרבה יותר, ושאתם לא תמצאו פתרון, אז על אחת כמה וכמה אם המצב קשה, לשים את זה על השולחן, יו, אתם לא יודעים כמה שהם נרגעים בדבר הזה.
עמית: ולא רק זה, אני, נדמה לי שהזכרתי פעם באיזה פרק ש-,, דוגמה לחינוך פיננסי מופלאה, שבדיעבד כמובן הייתה לי עם הילדים שלי, היינו באיזה טיול בארה"ב, הם היו, הגדול 18, הצעירה בת 9 אני חושב, או סדר גודל, יש לי 3 ילדים, ואמרנו להם כל אחד מקבל בטיול הזה מתנה אחת מאבא ואימא, ואיזשהו סכום, לא זוכר אם זה היה 50 דולר או 100 דולר למה שאתם רוצים כאילו, ואז פתאום הילדים שבבית לא מתייחסים אחד לשני ולא מדברים על כלום, היו נכנסים לוולמארט כזה, שעות מתכננים אחד עם השני אם משתלם לי, לא משתלם לי ,כדאי לי, לא כדאי לי, זה היה כזה יפה לראות את הדינמיקה הזאת, את הדברים האלה, במירכאות, הקטנים, האחריות, ואמרנו להם תיקנו מה שאתם רוצים, כאילו ממתקים, מתנה, נעליים, כאילו זה שלכם,
הראל: פה סיבכת אותם עם מה שאתם רוצים, סיבכת אותם,
עמית: לא, להפך, הם צריכים לחשוב על מה ש-,
הראל: כן, כן, אני צוחק,
עמית: לא, אני אגיד למה אני אומר את זה, כי אני רואה יותר מידי פעמים הורים, בהרבה תחומים, שנותנים לילדים להחליט, אבל אז הם מחליטים בשבילם, זאת אומרת הילד רוצה לקנות מהדמי כיס שלו משהו, אומרים לו לא, זה לא טוב, זה לא כדאי, בואו, תנו לו להתנסות, בואו תנו לו לחוות, תנו לו להיות מתוסכל אולי, שהוא ביזבז, אבל זה מה שמלמד.
הראל: לגמרי.
עמית: זה המקום שהתכוונתי.
הראל: אני איתך.
עמית: טוב, אז אנחנו בשלב הסופי, ובשלב הסופי אני מבקש מכל מרואיין 3 טיפים לחיים, יכול להיות דברים שדיברנו עליהם, יכול להיות דברים שלא דיברנו עליהם, אתה מחליט.
הראל: יאללה, אתה עם ההתקלות שלך, עמית. אז ככה, דיברנו על לאמץ גישה, אני חושב שבאמת צריך להקדיש לזה זמן ולברר עם עצמנו מה אנחנו רוצים ואיך אנחנו רוצים להפוך את התהליכים האלה למודעים.
עמית: מה, תהליכים, אתה מדבר על תכנון פיננסי?
הראל: על תכנון פיננסי, אנחנו מדברים על פיננסים, נכון?
עמית: כן, אבל התכנון, אתה יודע, התכנון, לא כולם פתוחים לתכנון. אז מהתחלה, תכנון פיננסי, אז להקדיש את הזמן והמחשבה.
הראל: להיפתח, כן, כן, להיפתח לתכנון פיננסי, אוקיי? אני אגיד ככה, אם אנחנו ניקח תכנון פיננסי ונמשיל אותו לאיזשהו מסע בדרך, אז אני חושב שלא צריך ללכת לאיבוד בשביל לפתוח מפה ולתכנן את הדרך, לא צריך קודם להסתבך ואז לשאול איך הגענו לפה, אפשר קודם לתכנן את המסלול ולעשות את זה מודע מלכתחילה, אני חושב שהפוטנציאל הוא להגיע כנראה יותר רחוק ממה שחושבים, כדאי לעשות את זה ממקום טוב, אני חושב שאנחנו הרבה פעמים חסרי סבלנות ביחס למה שאנחנו רוצים מההשקעות שלנו בטווח הקצר, אבל מזלזלים בטווח הארוך, אז אני חושב שהעצה הבאה זה תכנון עם סבלנות, ממש, לבוא ולהגיד איפה אנחנו רוצים להיות, ובאמת ככה לא לחפש את ה-,
עמית: המיליונים מחר בבוקר.
הראל: את הכוכבים, כן, כן, זה כאילו,
עמית: הכנסה פסיבית 80 אלף שקל בשבוע.
הראל: עזבו, עזבו, לאט אבל בטוח, כאילו זה שווה הרבה יותר כסף מאשר, וזה אומר להיות על השביל, זה אומר לעשות, כי אם לא נעשה שום דבר, אז גם לא יקרה שום דבר, זאת אומרת אם יש פה תהליך שלוקח 20 שנים, וזה קצת מבאס, אז לחפש במשך 10 שנים את התהליך שייקח רק 10 שנים, אני מעדיף להיות על הדרך ולעשות את זה לאט אבל בטוח. ואתה רוצה משהו שלישי.
עמית: יאללה, תביא.
הראל: אנחנו חיים ביחס לעצמנו, זה אומר להסתכל כמה שפחות ימינה שמאלה, לברר איפה אנחנו חיים ולבנות לעצמנו את רמת החיים שלנו, את המקומות שאליהם אנחנו רוצים להגיע ולהתמיד בהם, זהו, תמיד יש הרבה יותר, תמיד גם יש מעט, זה שאלה על מה אנחנו מסתכלים, תחיו ביחס לעצמכם, ואינשאללה תגיעו רחוק ככל שתוכלו.
עמית: אחלה, יופי, תודה רבה הראל, תיאור הפרק, יש לכם לינק לתר של הראל, מי שרוצה עוד להכיר אותו ולראות את ההרצאות שהוא עושה וקורסים וליוויים אישיים, יש מלא מלא מידע באתר, ואני נהניתי, מקווה שגם לך היה בסדר, למרות ההתקלות,
הראל: וואו, לגמרי, לגמרי, כן, כן, היה לי פה, הבטן קירקרה כמה פעמים,
עמית: הכול בסדר, זה, אנחנו צריכים להתרגש, זה הקטע של רוחניות שבנו, ולכם מאזינים יקרים, תודה רבה שהייתם איתנו, ספרו לחברים, למשפחה על הפודקאסט, ויחד נצליח לגדול, אל תשכחו לבקר בערוץ היוטיוב, עמית עשת זה השם שלו, ואנחנו נשתמע בפרק הבא, תודה.
